מהי משמעות ההכרה של החייב בחוב עבור הנושה?

שֵׁרוּת

להכרה בחוב על ידי החייב חשיבות רבה עבור הנושה, שכן אין זו אלא הודאת החייב כי עומדת בפניו התחייבות מול נושה.

הכרה בחוב – סוגי

סוגי הכרה בחובות:

הכרה ראויה - היא הסכם מחייב חד צדדי שנכרת בין החייב לנושה, בו מאשר החייב את קיום התחייבותו. אפשרות זו נובעת מהחופש לכרות ולעצב חוזים במשפט האזרחי. דוגמאות להכרה ראויה כוללות: הסדר, הכרה בפעולה או חידוש.

הכרה פסולה – במילים הפשוטות ביותר, מצב בו הנושה מוכיח את אמיתות תביעת החייב על סמך מסמכים או נסיבות אחרות התומכות בקיומו של החוב. כך למשל ניתן לציין מצב בו הנושה מציג את בקשת החייב לחלק את החבות לתשלומים. מבחינה פרוצדורלית הכרה פסולה חלשה מההכרה הראויה שכן בית המשפט, בבחינת התיק, עשוי שלא לקבל נסיבות כאמור כבסיס לפירעון על ידי החייב. במקרה שלחייב אין כשירות משפטית מלאה, הוא יכול למעשה גם לטעות בהכרה בחוב, אך עליו לפעול בהבחנה מספקת. אם החייב הוא אדם משפטי, די בהצהרה של אחד מחברי ההנהלה כדי להכיר בחוב הפסול.

הכרה בחוב על ידי החייב שלא צוינה במפורש

אמנם החייב לא הצהיר במפורש כי הוא מכיר בחוב, אך לחלק ממעשיו עשויה להיות השפעה כזו. צורות ההכרה בחוב כוללות:

  • הגשת בקשה לדחיית מועד התשלום, חלוקתו לתשלומים, הפחתת ריבית;
  • תשלום חלקי של חוב;
  • תשלום ריבית.

הכרה בחוב - חשיבות משפטית

על פי הקוד האזרחי, הכרה בחוב מביאה ל:

  • הפסקת תקופת ההתיישנות לתביעות;
  • האפשרות לקבל צו תשלום בבית המשפט.