דמי מנוי לרדיו ברכב חברה - האם חובה?

מס שירות

אין ספק שרובם המוחלט של כלי הרכב בשוק הרכב מצוידים במקלטי רדיו, והמכשירים כבר מותקנים ברוב המוחלט של המקרים במפעל ומהווים חלק מהציוד התקני. אנשים רבים מכירים גם את העיקרון של דמי מנוי אוניברסליים הקשורים לשימוש במכשירי רדיו וטלוויזיה. עם זאת, קיים ספק אם נגבה גם המנוי לרסיבר המותקן ברכב החברה. את התשובה לשאלה האם דמי מנוי לרדיו ברכב חברה הם חובה ניתן למצוא במאמר זה.

דמי מנוי - הבסיס לתשלום

בהתאם לאמנות. סעיף 2 1 לחוק מיום 25 באפריל 2005 בדבר דמי מנוי לשימוש במכשירי רדיו וטלוויזיה, נגבים דמי מנוי.

מכשיר טכני המותאם לקליטת התוכנית נחשב למקלט רדיו או טלוויזיה. היכולת לקבל מיד את התוכנית על ידי הכונס היא שם נרדף להצהרה שהמקלט נמצא בשימוש, מה שמוביל בתורו למסקנה שהמחזיק מחויב לשלם את דמי המנוי עבור השימוש בה.

במעשה הנדון קיימת חזקה לפיה מי שברשותו מקלט רדיו או טלוויזיה במצב המאפשר קליטה מיידית של התוכנית, משתמש במקלט זה. לכן, יש לזכור שעצם קיומו של כונס נכסים, לאו דווקא שימוש בו, גורם לחובת הדיווח ותשלום דמי מנוי.

קיימת דעה מבוססת בפסיקה לפיה הגורם המחויב לשמור את הראיות על ביטול הרישום של כונס הנכסים, קרי הוכחת הפסקת חובת דמי המנוי וכן חובת ההוכחה. בהליך כי חובה זו פסקה בהצגת ראיות לביטול רישום כונס הנכסים. כל עוד בעל הטלוויזיה לא יבטל את רישום הסט, הוא יהיה אחראי לתשלום דמי המנוי.

חוק דמי מנוי קובע שתי חובות של בעלי מקלטי RTV - רדיו וטלוויזיה:

  1. הראשון לשלם דמי מנוי, ו

  2. השני לרישום.

כפי שציין בית המשפט לעניינים מנהליים בגליביצה בפסק הדין מיום 13 במאי 2020, I SA / Gl 1689/19: במונחים פונקציונליים, הם קשורים, אך במובן המשפטי, מדובר בשתי חובות נפרדות. חובת הוכחת רישום של מקלט RTV צריכה אפוא להיות קשורה לחובת הרישום, ולא להתייחס אליה כתנאי לחובת תשלום דמי מנוי. החובה האחרונה קיימת ללא קשר להחזקת תעודת רישום הכונס.

עוד כדאי לזכור שלא רק חובת רישום קיימת, אלא גם חובת ביטול רישום כונס הנכסים. רישום כונס הנכסים ללא ביטול רישומו לאחר מכן מהווה תנאי מספיק לקיומה של חובת תשלום אגרות בגין השימוש בו (דמי מנוי), הנתונה לאכיפה מנהלית של התחייבויות כספיות. כתוצאה מכך, כאשר אנו מאבדים את הכונס (לא נשתמש בו), ולא נבטל את רישומו, אזי החובה ממשיכה להתקיים מצד המשתמש.

דמי מנוי ופעילות עסקית

חוק דמי מנוי מייחד את השימוש בכונס הנכסים על ידי אנשים טבעיים שאינם מנהלים פעילות עסקית ממשתמשים אחרים.

בהתאם לאמנות. סעיף 2 סעיף 5 לחוק דמי מנוי, ללא קשר למספר מקלטי הרדיו והטלוויזיה בהם משתמשים:

  1. אנשים טבעיים באותו משק בית או במכונית שבבעלותם,

  2. גופים רפואיים שאינם יזמים כמשמעותם בהוראות הפעילות הרפואית, בתי הבראה, משתלות, יחידות ארגוניות ציבוריות ופרטיות של מערכת החינוך, אוניברסיטאות ציבוריות ופרטיות וכן בתי רווחה - באותו בניין, מתחם מבנים או במכוניות המשמשות את המוסדות הללו

- רק אחת מהעמלות הנזכרות באמנות. 3 שניות 1.

מהאמור לעיל עולה, כי ככלל, יש לשלם אגרת הרישוי עבור כל מכשיר רדיו וטלוויזיה (סעיף 4, סעיף 2 לחוק אגרות הרישוי משנת 2005). המחוקק משנה עיקרון זה בפסקה. 5 אמנות. סעיף 2 לחוק משנת 2005 בדבר דמי מנוי, המפרט את קבוצת הגופים אשר, ללא קשר למספר מכשירי הרדיו והטלוויזיה בהם נעשה שימוש, נדרשים לשלם רק אחד מדמי המנוי.

יוצא מכך שאם הרדיו לרכב משמש אדם טבעי שאינו מנהל עסק, הרי שדמי המנוי לרדיו לרכב כבר כלולים בדמי המנוי למכשירים בבית.

דמי המנוי ישלמו עבור כל מקלט רדיו (סעיף 2(4) לחוק דמי מנוי). לפיכך, יש לשקול כי יש לשלם את דמי המנוי עבור כל רכב חברה המשמש לפעילות עסקית.

בהתאם לאמנות. 5 שניות 2 לחוק דמי מנוי, הדברים הבאים אינם כפופים לרישום:

  1. משמש רק בהפקת תוכניות או שידורים אחרים;

  2. משמש אך ורק ליצירה, הפצה או הפצה של תוכניות רדיו או טלוויזיה, לרבות לבקרת איכות השידור או ההפצה;

  3. מיועדת על ידי היזם למכירה או העברה לצדדים שלישיים בלבד לשימוש על בסיס חוזים, אם פעילויות אלו שייכות לנושא הפעילות העסקית של היזם.

במקרה דנן, סעיף 3 לאמור לעיל מתכון. כפי שמציין בית המשפט המנהלי העליון בוורשה בפסק דינו מיום 12 באפריל 2017, ע"א ב"ע 1944/15:

הפטור הקבוע בסעיף. 5 שניות 2 נקודה 3 u.o.a. חל רק על כונסי נכסים המיועדים רק להעברה (בעתיד) לצדדים שלישיים לשימוש חוזי, אם פעילויות אלו הן חלק מעסקי החברה. מבנה הוראה זו, בהתבסס על הנוסח "מיועד להעברה לצדדים שלישיים בלבד" בהתייחסות ל"בלעדיות" זו, אינו מאפשר להניח כי מותר להשתמש בכונסים כאמור ללא רישום ועמלות לפני מסירה, ואינו יכול. המשמעות היא שלאחר מסירה (ובהתאמה לאחר המכירה) כונסי נכסים כאלה עדיין אינם כפופים לרישום ולדמי המנוי הנלווים. עם זאת, עדיין יש צורך לקחת בחשבון את העובדה שמכשירי רדיו במכוניות אינם מהווים נושא עצמאי של חוזים, שכן הם חלק מציוד הרכב.

יזמים כאלה כוללים גופים העוסקים במכירת מכוניות, אביזרי רכב כגון רדיו, כלומר יזמים שמוכרים במסגרת פעילותם העסקית.

עם זאת, במקרה של יזמים אחרים המשתמשים במכוניות בעסק שלהם, אך ככלי עבודה, אז הם יידרשו לרשום את המכשיר ולשלם דמי מנוי חודשיים מכל כונס (הנמצא בכל רכב).

דמי מנוי וליסינג

רכב חברה עשוי להיות בבעלות היזם וניתן להשכרה או להשכרה. במקרה כזה, מי מחויב לרשום את המכשיר ולשלם דמי מנוי?

ברור אם כן שהיזם אינו הבעלים של הרכב, אלא רק, בפשטות, המשתמש בו.

ובכן, לעניין זה יש לבחון היטב את תוכנו של חוזה הליסינג. אם אין הוראות רלוונטיות המסדירות את רישום המכשיר ואינדיקציה חד משמעית לכך שדמי מנוי משולמים על ידי המשכיר/משכיר, התחייבויות אלו מוטלות על השוכר/השוכר.

הדבר החשוב כאן הוא מי הבעלים של הכונסים, לא מי הבעלים שלהם. היזם הוא גם הבעלים של הרכב והכונס המהווה חלק מציוד הרכב.

לצערנו, במקרה של יזמים, הכללים הקשורים לצורך ברישום ותשלום דמי מנוי למקלטי רדיו ברורים. אם הרכב נמצא בשימוש בחברה, הוא בנכסים קבועים או מושא ליסינג/השכרה, אזי חובות הרישום והמנוי מוטלות על המשתמש, כלומר היזם המשתמש בהם בעסק שלו.