שעות עבודה גמישות עברו

שֵׁרוּת

שעות נוספות הן נחלת העבר. במקום זאת, הוכנסו שעות עבודה גמישות ושעות עבודה גמישות. שינויים אלה הם תוצאה של התיקון לחוק העבודה, שמטרתו להרתיע מעסיקים מלפטר עובדים בתקופות של השבתה בחברה.

מה המשמעות של השינויים בפועל? ראשית, תקופת יישוב זמן העבודה נקבעה ל-12 חודשים. במהלך השנה רשאי המעסיק לדרוש מהעובד לבצע משימות עבודה ארוכות מ-8 השעות המסורתיות ללא תשלום תוספת שכר. את הזמן הזה יש "להחזיר" לכפוף בימי עבודה אחרים. שיטה זו נועדה לפתור את הבעיות של חברות שפועלות בצורה לא סדירה - כלומר בתקופות מסוימות הן מקבלות מספר רב של הזמנות, בעוד שבאחרות מספר זה יורד משמעותית. אם העובד אינו עובד במשך כל החודש, נותרה לו הזכות לקבל שכר מינימום. יחד עם זאת, הונחה כי שעות עבודה גמישות כאמור אינן יכולות לפגוע בזכות למנוחה יומית ושבועית.

 

בתורו, שעות עבודה גמישות נותנות לעובד את האפשרות לקבוע יום עבודה אינדיבידואלי. לאחר הסכמה מוקדמת עם המעסיק, הכפוף רשאי להתחיל לעבוד בשעות שונות בימים בודדים בשבוע. הודות לכך, לדברי המוצא, יהיה קל יותר ליישב בין עבודה לחיים פרטיים.

השינויים שהוכנסו אמורים להשפיע לטובה על שוק העבודה, בשל העובדה שבזכותם יגרמו למעסיקים עלויות נמוכות יותר בזמן ההשבתה של החברה, מה שיצמצם את הצורך בפיטורי עובדים. אולם לאיגודים המקצועיים, שכבר הכריזו על שביתה כללית, דעה שונה בנושא זה. לדעתם, להארכה כזו של זמן העבודה תהיה השפעה שלילית על בריאותם ותפוקתם של העובדים. טענה נוספת היא הסוגיה הכספית - אי תשלום שעות נוספות בשכר מינימום נמוך בחודשים שבהם לא יעבדו, בהחלט יפחית את ההכנסה. איגודי עובדים מתייחסים גם להמלצות הפרלמנט האירופי. על פי דעת הקהילה, תקופת הייחוס של זמן העבודה לא תעלה על 4 חודשים.

לסיכום, לשינויים שהוכנסו לקוד העבודה יש ​​גם יתרונות וגם חסרונות. ברור שאי אפשר לרצות את כולם. מצד שני, השאלה איזה צד צודק ואיך הפתרון יעבוד בפועל - ניתן יהיה לענות רק בעתיד.