הבאת החייב ומעצר - מי משלם את התשלום?

שֵׁרוּת

הנושה בהליכי הוצאה לפועל לפי א. 916 לחוק סדר הדין האזרחי הזכות להגיש בקשה להבאת החייב לבית המשפט.

הבאת החייב ומעצרם - אמצעי כפייה

לנושה הזכות להגיש בקשה כאמור אם החייב שלו לא יתייצב בבית המשפט ללא נימוקים מוצדקים ובכך לא יגיש את רשימת נכסיו (גילוי נכסים) ואינו מקיים את חובת השבועה. החוק קובע גם סנקציות נוספות שניתן להפעיל נגד החייב במקרה שהחייב אכן התייצב במועד שנקבע על ידי בית המשפט, אך מסרב בתוקף להישבע, או כאשר הוא אכן מופיע, אך אינו רוצה לגלות. נכסיו או מסרב להישבע המאשרת את אמיתות רשימת הנכסים. במקרים כאלה, בית המשפט רשאי להטיל על החייב קנס של עד 5,000 זלוטי או אפילו להורות על מעצרו של החייב עד חודש. הסנקציות הנ"ל משפיעות ללא ספק על האפקטיביות של מוסד גילוי הנכסים.

במצב המתואר לעיל, נראה מובן מאליו כי עלויות מעצר עד צריכות להיות מכוסות מתקציב המדינה, ולא מהנושה כיוזם ההליך. מצד שני, מבחינה זו, מוסדות המדינה מתייחסים לעתים קרובות מאוד לפרשנות של סוגיה זו בצורה שונה מאוד, כלומר מיישמים את הפרשנות של האמנות. 916 § 1 לקוד סדר הדין האזרחי אשר בנוסח הקודם התייחס להוראות אכיפת הטבות שאינן ממוניות, ותקנה. 1056 § 3 לקוד סדר הדין האזרחי על פי התקנות הנ"ל, יש לכסות את עלויות המעצר מהשתכרות החייב. לפיכך, הנושה הוא זה שחייב לשלם לפקיד מראש את הסכום הדרוש להבאת החייב למעצר ויתרה מכך, לכסות את עלויות מזונו למשך תקופת המאסר (הדבר אינו חל במקרה בו הנושה פטור מהוצאות משפט).